נדמה שכבר איבדנו צלם אנוש
באמצע דרכנו המשורטטת.
ולא היה קול בחושך צפוי מראש
לומר שמחר יהיה אחרת.
בלחיצת כפתור אחת
העלמנו מציאות שלמה
ואני רק צל הולך לבד
לאן שלא אפנה
אמצא דממה.
ונראה שכבר כיבינו את כל האורות
שעם השנים הפקנו ביחד.
ולא היה מגע יד רק עיניים קרות
בדרך החוצה מן הפחד.
בלחיצת כפתור אחת
העלמנו מציאות שלמה
ואני רק צל דועך לבד
לאן שלא אפנה
אמצא שממה.
אז תזרקו מיד ליד
מילים של נחמה.
תשקרו לי בעיניים,
תאמרו שקלו מים
כשבינתיים,
אין באופק אדמה.
תגובהתגובות