בוקר יום שישי
האוויר בתוך עצמו סגור
אפשר לומר שמרגישים
מגיע חורף לא ברור.
רעם מתגנב
מביא לחישות ברק.
בין הראש לבין הלב
מסתמן צל של מרחק.
ואני קיוויתי שהגשם הראשון
ישטוף את הדמעות שבין ההיגיון לבינך,
איך שאספת אותי אל החורף שלך.
ומילים שעמדו לי על קצה הלשון, נאספו.
נסחפו עם הזרם
שאחרי הגשם הראשון.
כמו שמש של יום מתבהר,
גם האושר בא וחולף.
מהסודות שאסור לספר
בסוף גם אני אתעייף.
ואני קיוויתי שהגשם הראשון
ישטוף את הדמעות שבין ההיגיון לבינך
איך שאספת אותי אל החורף שלך.
ומילים שעמדו על קצה הלשון, נאספו
נסחפו עם הזרם
שאחרי הגשם הראשון.
חריטות נשארו על הקיר,
טעויות שבאו מאהבה בת חלוף.
והם כאן רק כדי להזכיר
יש דברים שגם הגשם
לא מצליח לשטוף.
תגובהתגובות