היער נותר פתוח
וחומותיו מתחננות
שיתנו להן לנוח
שירשו להן לחיות.
השמיים שם קודרים
הציפורים עוד מתאבלות
על צחוקם של אחרים
על מה שלא זכו להיות.
המקום ההוא הכה בי כמו קור לא מוכר
והיער ההוא היה ונשאר
מקום ריק מאוויר,
חנוק ומת
ואולי שם הייתי,
אך לא הייתי באמת.
ולא הכרנו שם דבר
אז הסתדרנו בשורות
דור שצמח מעבר
של מוות בבורות.
האדמה שם עדיין צועקת
על חמש שנים של דם.
רק יום אחד בשנה היא שותקת
ואיתה, כל בני האדם.
והמקום ההוא הכה בי כמו קור לא מוכר
והיער ההוא היה ונשאר,
מקום ריק מאוויר,
חנוק ומת,
ואולי אני ראיתי,
ותהיתי, ובכיתי
ונכון, אני הייתי
אך לא הייתי
באמת.
תגובהתגובות