לכבוד יום הזיכרון תשס"ט
"התקלות",
הוא צעק, "תחזרו חזרה",
אך מתוך היריות, ההמולה,
קולו לא נשמע.
והם רצו, נסוגו,
עוד כדור, עוד שריקה,
עוד אחד מאיתנו - נפל ונגדע.
"חובש",
הוא זעק, ידע שנגמר,
היה זהו יוני - חברו היקר.
הוא הבין - הוא ראה
בינת ג'בל הארורה
את חברו היא לקחה.
יוני, זה יוני
הבלורית היפה,
החיוך התמידי,
והצרור בריאה.
וידו המחבקת,
לעולם כבר לא תיגע.
"מילואים",
הוא אמר, חוזרים חזרה,
המדים הירוקים, האפוד, הקסדה.
רעמי תותחים, טילי מטוסים.
הוא נקרא למשימה,
להניף את הדגל - ברחובות עזה.
"התקלות",
הוא שמע, לא ידע מה קרה,
ופתאום בתוך רגע -
רעדה האדמה.
מחבל - מרצח, יריית צלפים -
רואה שוב את יוני, בעולם המתים.
יוני, זה יוני
הבלורית היפה,
החיוך התמידי,
והצרור בריאה.
וידו המחבקת - את חברו מזמינה,
אך למה, אלוקיי, אך למה,
היד כֹּה קרה?
לזכר חללי מערכות ישראל.
תגובהתגובות