אורות נוצצים באפלה, כגחלים לוחשות בשמי המדבר.
אבוקות אבוקות זוהרות המדורות שם, בין צהוב לשמים, מלחשות שירי ערגה אל הליל.
אלו בני ישראל המדליקים מדורות ואופים את לחם עוניים מקמח שעורים. עוד חמישים יום הם יהיו לא רק אוסף נרדפים מושפלי עיניים, עם עבדים הנמלט מארץ גזירה, אלא יהודים חרותיים המקבלים תורתו של בורא עולם בהר סיני, מול הר עשן ויוקד באש קודש, לקול תרועתו של שופר גדול המבקיע ומעלה עימו את כל המציאות כולה יחד עם העם הקדוש והנבחר הזה.
בו ביום הם יתבעו להכין כל שנה קרבן שתי הלחם מהחיטה, בחג השבועות, מאכל אדם מול מאכל בהמה. עם חופשי ומשוחרר מול עם כנוע נדכה ונעבד. שמקריב באש עליונה קרבנות שלמים ועולה מול צללי ערב של עמים נבערים ועובדי אלילים. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.
דורות לאחר מכן שוב נפגש באש. אש תורתו של רבי שמעון בר יוחאי זי"ע המקיפתו ומלטפתו בעודו עולה בסערה השמיימה, ומבעירה ניצוץ של סוד וטהרה לאורך חשכת שנות גלותינו בין האומות. כל שנה יזכרו יהודי התפוצות את גאולת יציאת מצרים, ויעסקו בתורה בחג השבועות, חג מתן תורה.
אותה האש עתידה גם לשרוף ספרי קודש של גלות אשכנז וספרד, ולהעלות על המוקד יהודים תמימים יראי שמים, תינוקות וזקנים יחדיו, רק בשל היותם יהודים. בכל קצות תבל בערו יהודים, מאשכנז לתימן וספרד ופרס, מפולין וצרפת לאיטליה יוון ותוניס. אלפיים שנה בערנו וזוקקנו ונטהרנו טהרה גמורה. מספיק צורפנו והותכנו בכור ההיתוך של הגלויות כולם, עד שחזרנו לנחלת אבות.
ואנו יודעים ומכירים כי אותה אש שמלהטת אותנו בחביון עוזה ומפיחה בנו את כוחות החיים במלוא תפארתה היא היא האש הגדולה בה יבנה בית המקדש, ושעל כנפיה יופיע משיח צדקינו ויגאלנו גאולה שלימה. "בקרוביי אקדש ועל פני כל העם אכבד, וידום אהרן". נעמוד אז כולנו יחד ונידום. יבוא משיח צדקינו ונידום. יתקע בשופר גדול ונידום, יקומו המתים ונידום, יבנה בית הבחירה ונידום.
ונריע.
כי אתה א-לוהינו מלך.
תגובהתגובות