פתח צר, שביל חמצן, לא יותר
לכתוב זה פשוט, וזה פשוט לדבר.
בחיפושית הישנה, בכביש קצת אחר
הוא הגיע אליי, המנגן העיוור.
הוא היה מטייל שעות עם גיטרה
וכשהיה מנגן, אני הייתי שרה
ורק אני ידעתי שבין כל השמחות
לא אמצא איש של חופש, רק איש מסכות.
והם ככה כולם, המנגנים העיוורים
על חיוך אמיתי הם רק מדברים.
עם שקר לקוח מחיים אחרים
הם יושבים שם ככה לבד ושרים.
וקיוויתי שילמד להביט אל האור
כשלרגע שרף, הוא החליט לחזור
שוב אל אותה מסיכה חתומה
אל חצי החיים, חצי הנשמה.
והוא היה עיוור לכל מה שקיים בו
עכשיו הפך עבד לכל מה שנדם בו.
צל מלאך עם עיניים קצת אחרות
גיטרה ביד, וכנפיים שבורות.
והם ככה כולם,המנגנים העיוורים
על חיוך אמיתי הם רק מדברים.
עם שקר לקוח מחיים אחרים
הם יושבים שם ככה לבד,ושרים.
בסוף הוא עזב, המנגן העיוור
בחיפושית הישנה, הוא נוסע מהר
כותב מנגינות ושר כדי לספר
שלכתוב זה פשוט, וזה פשוט לדבר...
תגובהתגובות