יום הפוך, קפה ושניים סוכר,
יש כאן רעש אחר, ושקט מוכר.
הייאוש מרפה, הזמן מתמתח
הגשם נפסק, הוא היה רק אורח.
חיוך נפקח על שפתיים סדוקות
רק ליופי הזה היה שווה לחכות.
והלב הנפתח מתרוקן מפחדיו
הטל מחבק, והצער נשטף.
נפתחים השמיים, ועוד שיר נכתב
ואני כבר יודעת, שכאן ועכשיו
גם מהפחד אני לא מפחדת.
אני לוחשת בשקט, אל אותו שיר נבחר
שמותר לי לחלום,
וחולמת מחר...
הרדיו מנגן לי צלילים ישנים
קשת אחת, מעל אלף עננים.
אביב פסטורלי יורד על ההר
והיום מתארך, כמו בחורף נגמר.
מילים נכונות מסתדרות בשורות
הדלת נפתחת, והעיניים מספרות
מה עברנו בדרך, את מי לא האשמנו
כמה כוח אבד, ואיך בקושי נשמנו.
ונפתחים השמיים, ועוד שיר נכתב
ואני כבר יודעת, שכאן ועכשיו
גם מהפחד אני לא מפחדת.
אני לוחשת בשקט, אל אותו שיר נבחר
שמותר לי לחלום,
וחולמת מחר...
יום הפוך, קפה ושניים סוכר
יש כאן רעש אחר, ושקט מוכר
תמה עוד מלחמה, זהו סוף המערכה
עכשיו אפשר לחזור הבייתה,
ולנשום לרווחה.
תגובהתגובות