ולפעמים נדמה לי שאין לי משמעות בעולם שלך
לעתים אני חושבת שהכול רק הצגה אחת גדולה,
בה אתה הבמאי, השחקן, התסריטאי והמפיק
ואני- בובת חוטים, נעה על פי המטרונום שלך.
ולרגעים קטנים נדמה לי שאני כמעט יכולה
לשניות ספורות כאילו האור בעיניך נדלק
ואני נותנת לעצמי להתמכר לתחושה
שאני נותנת לך, מחזירה לך קצת.
אבל אז שוב חוזרת השגרה הצורמת
שמזכירה לי שבכל סיפור יש נותן ומקבל
ואני רק תלויה בך, ללא יכולת לזוז
בחרתי זאת כי לא יכולתי בלעדיך.
הכאב שמפלח לי את הלב, נובע ממך
ומהיד שלא נוגעת, שקצת מתעללת
שנותנת לעצמה להרגיש שליטה,
תגובהתגובות