כל אבן מסבירה,
חושפת עוד קצת מהשכול
ממה שהיה ונגמר
מהקץ העצוב לגלות.
כל עץ מספר לי
על החיים והשמחה
שנגדעו באחת.
קללה טבעית מרחפת באוויר,
אני רוצה להתרחק, לברוח.
באדמה שאני עומדת עליה
נותרו סימני בעירה,
סימנים שלעולם לא ימחקו.
ארץ מתים
אני הולכת בין קברים, בורות
רואה גופות בכל מקום
ולפעמים רק אפר.
דמים קוראים לי מהאדמה,
לוחשים לי
"נקמה"
ואני מסתכלת,
חסרת אונים עונה
"קוממיות"
תגובהתגובות