את בטח לא תאמיני אם אספר לך
שלא נשארו לי יותר דמעות לבכות עלייך.
כמו כולם גם את בחיים שלי בחרת לך תחנה,
אני כבר לא אמצא רכבת שתחזיר אותי אלייך.
נתת לי איזו תמונה, מתנת יום הולדת
במסגרת כחולה, וקישוטים מזהב.
לעולם אחר את רצה, גם אם את קצת פוחדת
תזכרי, הבטחת לשוב, גם אם לא עכשיו.
כל סמטא צרה פוגעת, כל רחוב מזכיר,
כל תמונה של יחד צועקת לי בשמך.
והמקום הפרטי שלך אצלי על הקיר
גם לו קשה להיפרד ממך,
גם לי קשה.
ואת בטח לא תאמיני אם אספר לך
שאפילו לכתוב לך אני לא מסוגלת.
כי כל מילה תכאיב יותר משנדמה לך
רק קמתי בקושי, ושוב אני נופלת.
כל סמטא צרה פוגעת, כל רחוב מזכיר,
כל תמונה של יחד צועקת לי בשמך.
והמקום הפרטי שלך אצלי על הקיר
גם לו קשה להיפרד ממך,
גם לי קשה.
את, יקירתי, את אף פעם לא תדעי
מה שהיית בשבילי תמיד ימשיך לכאוב.
את לקחת לי יותר ממה שנדמה לך
ביום בו החלטת שעדיף לך לעזוב.
ואת בטח לא תאמיני אם אספר לך,
שלא נשארו לי יותר דמעות לבכות עלייך..
תגובהתגובות