סליחות במקום השכינה

חושך.
היונים כבר מזמן עפו מכאן, הרחק.
מחר עם שחר, ישובו.
דממה.
רק רחש השפתיים הנעות בתפילה נשמע.
רחש.
ופתאום כגל הנשבר על החוף,
עולים הקולות.
עולה השירה.
והקיר העתיק, הצרוב מקרני השמש

מלטף במבטו
את בניו השבים אליו.
סליחות...
אור.