רכבת אחרונה, יום שישי, זה יום קצר
כך שאין זמן לשאול לאן אני בכלל נוסעת.
אני יודעת מה מחכה לי, ושזה יהיה כבר מאוחר
להגיד שאני בעצם קצת יודעת.
כבר תחילת אוקטובר, אומרים זה חודש קר
החזאים הבטיחו לי גשם, אחרים הבטיחו גאולה.
אבנים מתגלגלות במורד של אי שפיות מוכר
שתמיד ידע מתי להתחיל מהתחלה.
מה יש לומר, מחזור חיים מוזר
קצת נפש וקצת גוף, ניצבים בין לבין
מי ששבר, ומי שהופיע וברח מבלי להתכוון.
מה יש לומר,יום הסליחות מזמן עבר,
גם הוא קצת מת,
מצטערת.
רכבת ארוכה, איש עם מבט קצת מנוכר
כמעט ומתיישב, קצת מביט בי, קצת חושב
שבטח אין לי אלוהים בחצאית כל כך קצרה
מה הוא בכלל יודע, המשועבד לדף גמרא.
וכבר אמצע הלילה, אומרים זה זמן מתאים
לזרוק על הדף מה שכואב, לבכות כמה משפטים
על מורד של אי שפיות שמכיר אותי זמן רב
לפעמים בא להתארח, והוא בדרך כבר עכשיו.
עמוק בתוך רכבת לילה אל שבוע לא נגמר
עם טעם של שוקולד מאתמול, ואולי קצת ממחר
קפצו לי מילים לראש, שסוף סוף הצלחתי לחבר.
יום הסליחות מזמן עבר, והוא ביקש שאספר
שגם הוא קצת מת,
ושנסתדר...
תגובהתגובות