מלנכוליה.

ושוב נדמה שהראש הזה מלא במילים

אפילו אלוהים אף פעם לא יצליח לספור.

שוב אני מבקשת מהחושך המתוק להישאר

ולהסתיר אותי מכל מה שעוד יחזור, בטעות.

שוב נדמה שכל הדברים שכל כך רציתי להיות

כל המוזיקה שציירתי, התמונות שהצלחתי לשיר

נפלו קורבן למלנכוליה שבאה סתם בלי להודיע

הביאה לי שריפות קטנות, ולקחה את כל האוויר.

בניתי קירות מהרגלים,וקצת מהשנים שחרוטות בי.

יצרתי חיילים מכוונות טובות שאספתי בדרך.

לא נותר לי אלא להיבלע בתוך הגשם

לבקש זמן לבכות קצת,

ולהמשיך לספר.

ששוב נדמה לי, זו אותה דרמה מוזיקלית

כל סיפור חיי כתוב עמוק בעשרות שירים,

והם חרוטים במגירות, אולי עדיף שיישארו שם

לנוח לצד הפרקים, אלה הקצרים, הכואבים פחות.

ושוב נדמה שיום יפה כבר ישכיח הכל

שסרט אנגלי עם חיוכים לבנים יעביר גם בי חיוך

וזה נכון בסך הכל, אבל בסופו של יום

זה לא אומר שכבר עזבה המלנכוליה.

אז בניתי קירות מהרגלים, וקצת מהשנים שחרוטות בי

יצרתי חיילים מכוונות טובות שאספתי בדרך.

לא נותר לי אלא להיבלע בתוך הגשם

לבקש זמן לבכות קצת

ולהמשיך לספר,

שהיה לי נצח לדבר,

ושלבכות,

היה קצת קשה יותר..