1.
ובכי, עצבות, דמעה בודדה,
מזמינה
חברות.
כל האהבה, נעלמת לאיטה,
ולאט,
מגבירה
מהירות.
אבוי לה, לבושה,
בן היכל.
2.
עונג הרוחות.
מסביבי
עפות
נשמות יתירות.
ורק אני,
מחכה,
מסרב להשלים עם
רוע
הגזירה.
ובסוף היא תגיע,
יחידה
נאמנה.
אבוי לה, לבושה,
בן היכל.
3.
בני היכל המתביישים!
שמחו כעת, בזו השעה,
שבה רצון ואין כעסים.
אכן זו השעה, שעת המנחה,
לחזות בשכינה
בשמחה
וברננה.
_________________
נכתב בשעות הרצון - סעודה שלישית (רוחנית בלבד...) ומוצאי שבת.
בקרוב.
תגובהתגובות