יום קטן בחיי שעוד לא הספיקו לגדול
התחיל במחשבות שנרדמו כבר מזמן
בסמטה האחורית בראש, בתוך החול
כמה לא רציתי להתעורר יחד איתן.
שטפתי את עיניי שחיברו מראות קטנים
לשעה גדולה ועגולה שנראתה לי קצת כמו נצח.
מתחתי חיוך קטן, מבדיחות ששלחו לי חברים
במייל קצר, הם שאלו מה חדש, ואיך העניינים.
הלוואי והיה מקום לכל המשאלות הקטנות
אהבה גדולה בדירה יפה רחוק מכל המלחמות.
להתעורר לתוך מרפסת ולכתוב על אושר ועל עוני.
הלוואי והיה מקום
לאנשים כמוני.
יום קטן בתוכי, ואני כלכך מיהרתי לגדול,
לקבל תמורת החלומות שפיזרתי עם הזמן
ערכת איפור פריזאית, שתכסה בי את הכל
גם את החרטות החבויות קרוב מידיי לכאן.
אספתי את שברי מסעותיי שחיברו מציאות
מימים על מוניות זולות, להתחמק מאנשים
שמספרים שאצלם הכל בסדר, וחיים,
וכשהם שואלים מה חדש ואיך העניינים..
אני חושבת,
בטח אין להם מקום לכל המשאלות הקטנות
אהבה גדולה, דירה יפה, רחוק מכל המלחמות
להתעורר לתוך מרפסת ולכתוב על אושר ועל עוני.
בטח אין להם מקום
לאנשים כמוני.
תגובהתגובות