מבט מלמעלה על שגרה לא מובנת
שארזה מזוודה והגיעה אליי ממרחקים
אל תפחדו לשאול עם מה אני מתמודדת
אני מבטיחה, לא יהיו שם משפטים ארוכים.
היה בה משהו מהפנט, כשהיינו קצת למעלה
כאן למטה, קצת מרגיש כמו אסון טבע לאומי.
אותו מרחק ולמרות הכל דרך אחת יותר כואבת
יותר צורבת העובדה שזו הדרך שסללתי בעצמי.
עד מתי אמצא את עצמי נאחזת באוויר
בכל מה שזה אומר, וזה רק חישוב מהיר
שמועות מפה ומשם, צעד שלא נעשה מעולם
עד מתי ימכרו לי חופש, עד מתי אשלם בבדידות
זה סתם אושר נוח,במחיר של טעות.
אולי אצליח להיחלץ ממנה עם מעט הומור ממוחזר
עוד יהיה לי זמן להתפלא כמה השביל למטה קצר
מוטב לקבל את המכה, להושיט גם יד שנייה
לדעת שדבר לא מכאיב יותר מחופש במבצע.
מבט מטושטש על מציאות שנבנתה ונהרסה
שכרה בי חדר והפרה את כל תנאי החוזה.
לצד הדרכים שכמעט והיו לי,היא נדרסה
והשאירה אותי כאן, לחבק את הצער הזה.
תגובהתגובות