כמה הייתי רוצה לספר
שאצלי הכל בסדר,
שהחיים ממשיכים כרגיל למהר,
שמאחד החלונות בחדר רואים את הים.
כמה הייתי רוצה להיות
זו עם ההערות החטופות השנונות
עם הציניות השקטה בעיניים
וסיבה טובה לומר שזה עניין של בינתיים..
השעה כבר ארבע ושלושים, אין גם ציפור שורקת,
רק שדרנית רדיו מדוקדקת,
מנגנת שירים שאיש כבר לא כותב,
רק הלילה ואני מצאנו זמן להתקרב
לשתוק קצת, וקצת להתאהב
בחושך.
וגם אם הייתי רוצה לספר
הנוף מסביב ממשיך לשקר
גם אם אצלי הכל בסדר, אל מי יש לדבר
רק לעיפרון העץ בחדר, עם המרפסת לים.
כמה הייתי רוצה להתאים
כל סיטואציה, לכמות חיוכים
להסתיר ציניות שקטה בעיניים
מסקנה מעוררת השראה, לשעת בין ערביים
ובינתיים...
נראה שזו שעה שאין לה זמן, ולא מקום
תשאלו את זו ברדיו, היא תחזור בסוף היום
תנגן שירים שנשכחו, ואני אפסיק להסתובב
הלילה ואני שוב נחזור להתאהב
קל יותר לבכות, קל יותר להתאכזב
בחושך.
תגובהתגובות