מה נשתנה, שאל אותי ילד, שאלה תמימותו
מה נשתנה הלילה הזה, מכל הלילות?
האם הפכנו לאנשים רעים יותר,
משנועדנו להיות?
האם הבטחנו דברים שבאמת רצינו לקיים,
האם הפסקנו לדחות את החיים למחר?
האם השארנו כיסא לאהבה שמאחרת
והאם בכלל, באמת, רצינו לגדול אחרת?
שבכל הלילות אנו בוחרים להירדם
על מצע טעויות שטעינו לנוכח כאבי האתמול
שבכל הלילות, אנו מוחקים אנשים שהלכו
מתחת לנעליים הכבדות שלנו, ושכחו שם הכל.
תגידו לי, מה נשתנה הלילה הזה
מה נשתנה, לעזעזאל, מכל הלילות?
האם האגרוף פרש כנפיים, האם נתנו לו לנסות?
האם הפסקנו לדבר, האם התחלנו לעשות?
שבכל הלילות, אנו גונבים את הגשם
תופרים ממנו פחד, וקוראים לזה 'דמעות'.
שבכל הלילות והימים, כשקצת הרגשנו לבד
ביקשנו למות, ולא ביקשנו לחיות, אפילו פעם אחת.
מה נשתנה, שאל אותי ילד, ושאל מבטו
מה נשתנה הלילה הזה, מכל הלילות?
אמרתי לו, ילד, ברוך בואך בשערי מציאות
קנה לך אגו במבצע, ותשאיר את התמימות
לקורבן הבא...
תגובהתגובות