לעת ערביים אחבק עצמי
ואתרחק,
ותאמר שגם לי
מגיעה הפסקה
(ממני).
אביט מעבר
להרים של שפיות
נושקת
לערב שיורד
כל כך
לבד.
ייתכן
כי במגע שפתיים
אחרון, ברגע של
דעת, אולי
אבין את גודל הטיפשות
ואמלט
(אל תוכי).
ואביט בשנאה
על הדם
הניגר
על גופי
במין פשטות כמו
לא קדם לו כאב.
ואתה
תעטוף בזרועותיך
ותגיד לי שאין ערך
לכלום
מלבדנו,
ואבוז לך.
לא תבין
כמה
רדפתי אחר הכאב,
כמה פשוט היה
לקבל אותו ממך.
תגובהתגובות