לק"י
אותו ערב אומלל חזרתי מהמשחק עייף ומיוזע.
התיישבתי על הספסל השבור.
פתאום, משהו בוער בי, מפעפע וגועש.
או שמא זה סתם שליבי גואה.
הרגשתי שאני ריק מתוכן.סתם עוד נער חסר מעש.
אבל באמת אני רוצה לחזור למקורות.
מחפש מקום להתחבר לקדושה, לשכוח מהבושה.
לפתע ניגש אלי גבר מזוקן:צדיק! חסר מניין. אתה בא?
עניתי לו:כן! ולרגע הרגשתי שנשמתי זועקת:אבא! משכני.
די! נמאס מחיי הבל ושטות.רוצה להתפלל אליו. להתרפק עליו.
נכנסתי לבית הכנסת, ואותו בחור נתן לי כיפה לבנה שהייתה לי סמל לדף לבן,
נקי.
עצמתי עיני.
פתאום הוא צף מולי לוחש לי בראש: איך אתה מעז להיכנס לכאן?!
אחרי מה שעשית, אחרי שלעגת לאותו רב בציבור? רשע אחד! והוא ממשיך להכניס בי רעל.
"עילוי" כמוך נפל להדיוטא תחתונה! הרסת את הוריך.
ועוד קולות נשמעים בראשי, מתקיפים אותי מכל הצדדים, תוחבים בי חיצים מורעלים.
מזכירים את עברי.
ואני מתפרק, נשבר לרסיסים, מפוזר על הסטנדר. התחלתי לבכות כמו ילד קטן.
בליבי עולה תפילה שתקרע הגזירה.שיפתח הפתח, שאוכל לעבור בו.
ואז הרגשתי מעין רטט. משהו שמתפשט בגוף, חודר לעצמות.
והדמעות הפכו לדמעות של אושר. אני בטוח שנפרץ השער, נסללה הדרך.
השביל המוביל אליו מואר באור אין קץ.
בסוף התפילה ניגש אלי הבחור ההוא ואומר לי:
רוצה להיכנס לישיבה?
כן!!
זהו.עכשיו אני יודע בברור.
אבא אני חוזר אליך.
תן לי כח להעפיל מעלה מעלה בדרגות הקדושה.
אבא,אני חוזר אליך. לתמיד.
שנזכה לרוות בטובך ולשבת בהיכל קדשך תמיד. שנזכה.
תגובהתגובות