בראשי רעש המולה
אל היער אברח, אשים פני
כחלמיש.
ואדע- כי אך זה לי מקום לנפשי
שם ישקוט לבבי,
וידום.
בהמיה של מנוס נאנק
נכנס אל בינות,
עצים עבוטים יצוקים בעפר,
אתהלך לי בין עצי החיים והדעת
בתנומה רגועה,
של שלום.
עד שיפוח היום
וצללים יעטפו את הכל
ואחר השקט- קול דממה רכה.
ושחו כל בנות השיר
בנהימה של שלווה
ביער נוצץ ורומש.
אהבה.
תגובהתגובות