חבצלות

שריקות פגזים וזמזום כדורים ואחר כך דממה ארוכה,

וריח עופרת וצבע הדם ופתאום נשמעה אנקה - 

קול ענות חלושה של חייל, שלחם ומסר את נפשו,

ואומץ גבורה וגם עוז בדם חרותים על ליבו.

ולוחש לרעהו דבר מה ואחר כן חופן את ידו,

ובפנים לא כדור או רימון כי אם זוג חבצלות.

ובבית ממתין לו אחיו הקטן, אך האם בעניים דומעות,

מושיטה לו תמונה ישנה ישנה של צעיר עם עניים בורקות.

אולי יום אחד, היא לוחשת, אולי יום אחד הוא יחזור

וכולם ימחאו לו כפיים ויתנו לו כבוד של גיבור.
והילד איננו מבין מדוע אימו בוכייה

הרי אחיו כה אמיץ ועכשיו גם גיבור מלחמה

ועברו הימים הסתיים כבר הקרב

חלפו אביבים והאח טרם שב.

אך זה הקטן פרח וגדל

ויהי יום אחד ואף הוא לחייל

ולילה אחד בעת מארב

תלש איזה צמח שעליו הוא שכב,

צמח לבן באור הירח זרח,

זוג חבצלות שזה אך פרח...