בך ירוחם יתום

לבי יתום. לא מאב לא מאם.

הוא מתו מוטל לפניו,

ולבי, רק מאהבתך יתום, באבידתו שומם,

ובחיוך תיתן אור בעיניו.

לא כן יתום, אורו כבה בלבו

וטומן כל צערו בחבו.

באור פניך לא תשיב אור פניו,

כי באבלו מהדק שפתיו.

מחייו אבד לו בפנים,

ולי, רק אבד האור מהפנים.

במדברנו עמנו צעד,

החזיקנו שלא נמעד.

לבי נוקש בדלתך לבקש חיוך ממך..

רצוני רק לדעת שאני חי בקרבך,

שקור שעובר בלבי - מקפיא משהו בך.

ובחומך ישוב החום,

באהבתך ירוחם יתום,

יתנתק צערי החתום בבשרי.

תחיית המתים.

כאב - הוא כלי, למלאותו באהבה

בחיוכים אל תקמץ, 

אולי חברך אותם מקבץ. 

(עיין חובת הלבבות שער הביטחון, פרק ד', שיש ב' תנאים לזכות לעולם הבא אחר המעשה הטוב,

ולשונו: "האחד, שיורה בני אדם את עבודת הבורא יתברך וינהיגם לעשות טוב"וכו', עיין שם ותרווה נחת)