זמן שהחליד,
מצלילו התרוקן,
העבר בולע העתיד
לבטנו מקיאת התוכן.
- "מאמש השמש ששקעה
כנפיים לה עשתה?"
- "שמש? שוב אותה זקנה?!..."
אילנות פורחים נשחקים בזמן,
החדש משעמם, כי אין ישן.
הלב לאן נשטף, נסחף,
כל מיתר נקרע, נשרף?!
הלב אוהב כל זריחה
כשחי, נושם את השקיעה.
לב נקבר תחת סלעי הרגל,
בילדות העבר - אז היה מתפעל.
לב צמא לפרחי קסם למלאות סודו,
שקע בעפר ואבק, נשפך יינו.
אך אותו ניצן
מחפשו להיות לו לגואל,
אותו גל ים קטנטן
מצפה שממנו יתפעל:
כולם בחכמה עשית!
להרוותו אור מאפל,
לעוררו משינת אבל.
אותה ספינה נושנה
שעליה שואל בתמיהה:
מה יש בה?
רק לו יבקש, הטוב - ללב תמיד מתחדש,
מלב הספינה הנושנה גאולתו תנבע.
הספינה עודנה לו מחכה,
מתפקעת בטנה מציפייה.
"אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה
- אז תבין"...
תגובהתגובות