חלק ראשון

הן כרעו תחתיהן, באמצע המטע. הקבוצה כולה בהתה בהן בתדהמה.

שני אנשים נגשו לעזור להן לקום, אך כשהתקרבו קרסו על האדמה גם הם.

המדריך מעט רגז על ההפרעה הפתאומית כבר בתחילת המסע, אך ניגש לעזור גם הוא.

גורלו היה דומה.

תוך זמן קצר היתה הקבוצה כולה שרועה על הארץ.

אין מה לומר, צחוקן היה מידבק.

הן היו תאומות שנהנו מהחיים. ואיך לא? ההצגה שהתרחשה למולן היתה מצחיקה ביותר, מה עוד שהן היו חלק ממנה!!

הן צחקו לשמוע את חזאי החדשות מסיים בנימה אופטימית את נאומו

-ולסיום...

צחקו לשמוע את אמן נאנחת מחמת הטמפ' העולה, אע"פ שמשום היותה נכה, מרותקת הייתה לבית הממוזג היטב..

הן צחקו, כי היה להן מצחיק.

היו גם טרגדיות. ללא סוף כמעט.

דברים שלא גרמו להן לצחוק מתגלגל.

אך בשל היותן אופטימיות "באופן מזוויע" כפי שנהגה אימן לומר, הצליחו למצוא בכל דבר את הטוב, ובד"כ הצליחו לרומם את מצב הרוח בסביבתן.

למשל- כשנפלה אימן ונעשתה נכה, היא בכתה במשך ימים שלמים. האחיות החליטו לעודד אותה, ונכנסו יחד לחדרה.

-מדוע את בוכה- שאלה תמר

-את יודעת- ענתה האם ברוגז

-הו אמא, באמת שאיני יודעת!- קראה תמר

-משום שנהייתי נכה-

-ומה רע בכך?!- התפלאה רותם

האם הרהרה לרגע.. קצה חיוך עלה על פניה (שכן יש לציין שאף היא הייתה אישה עליזה מאד מטבעה)

אך לפתע נעצבה שוב.

-משום שלא אוכל לדאוג לכן!-

התאומות פרצו בצחוק

-אל תדאגי, אמא, לדאוג אפשר בכל מצב-

כעת צחקו שלושתן

-אבל מי יפרנס אתכן?-

-טוב, אני מניחה שנאלץ להפסיק להתעצל..-אמרה רותם בסבר פנים רציני

-כן, המצב באמת חמור..- גנחה תמר

-אתן צודקות, יקירותי, אין לי ברירה אלא לאפשר לכן סוף סוף לצאת לשוק העבודה..-

פניהן זהרו, כמה חיכו לרגע!

-את רואה אמא, כל מה שה' עושה, לטובה הוא עושה!-

רותם השתתקה במבוכה כשהבינה מה בעצם אמרה.

-נהוג לחשוב לפני, ילדתי,- גיחכה האם –אחר כך זה כבר לא יעיל בדרך כלל-

-אמא!- קראה תמר –וודאי שחשוב לחשוב, תארי לך מה היה יוצא אם רותם לא היתה נעצרת!...-

שוב צחקו שלותן

-ומה תאמרו על כך שמזג אויר קיצוני גורם לי לכאבים בלתי נסבלים?-

-נדמה לי- גנחה רותם

-שנאלץ להדליק מזגן- השלימה תמר

שלומית חייכה, שוב הצליחו בנותיה למצוא פיתרון טוב לדבר.

-צדקתן, אין כל דבר רע בלהיות נכה- אמרה

-בטח שכן!- הזדעקו שתיהן

-הגבלת תנועה!-

-קבלת קצבה!-

-יקראו לך נכה!-

-ינעצו מבטים!-

-תצטרכי לשבת בכסא גלגלים!-

-ואם תהיה בו חלודה-

-השמלה שלך תתלכלך ממנה!-

-וגם יהיה לך כואב!-

-אויש, בנות,- נאנחה -עכשיו אני עצובה חזרה...-

שתיהן גיחכו

-ועכשיו!- קראה תמר

-כשחזרנו למצב הטבעי...- השלימה רותם

ושוב צחקו.