שלום, שמעת מה קורה עם ד.? שאל אותי החבר כשנפגשנו באקראי ברחוב.
לא, אני מקווה ששלומו טוב, כך היה עד לאחרונה. עניתי.
לצערי השמועה שהגיעה אלי מדברת על כך שהוא חולה מאד, אנוש, אולי אפילו גוסס. השיב החבר כשעננה של תוגה חולפת על מצחו.
אוי! נאנחתי. הדברים קורים כל כך מהר, תמול שלשום אדם בריא, מהלך על רגליו, מחייך, מדבר עם ילדיו ובני משפחתו, והיום הוא שוכב על מיטתו שכיב מרע.
חבל במיוחד שלא הספיק את כל אשר היה בכוונתו לעשות בחייו. אמר החבר.
ומי מספיק? עניתי. לא לחינם חז"ל אמרו שאין אדם יוצא מהעולם וחצי תאוותו בידו, הם ידעו על מה הם מדברים.
ועדיין, ענה החבר, יש כאן פספוס מיוחד, כי הוא היה כל מוכשר וחביב, הייתה לו יכולת באמת לעשות הרבה דברים, לשנות, ליצור, לחדש, זו החמצה של ממש.
אף על פי כן, עניתי, זה לא יוצא דופן. כמה פעמים שמעתי מסבא שלי ז"ל שהכיר אנשים רבים וידע להעריך אותם לעומקם, והוא היה אומר על פלוני שלא מיצה את כישרונותיו, ועל אלמוני שלא השיג דיו ועוד רבים.
זהו דרכו של עולם, סיכמתי, אדם מנסה אך לא מצליח להגיע לכל שאיפותיו.
אולי אני קצת טרחן, ענה לי החבר, אבל אני רוצה לחלוק עליך. אחרים לא השיגו כי לא יכלו להשיג. אבל ידידנו ד. יכול היה גם יכול להשיג ככל אשר רצה אילו רק התאמץ יותר והשתדל יותר.
גם אני לא רוצה להיות טרחן, עניתי, אבל אני לא מסכים איתך. ד. התאמץ מאד, הכרתי אותו היטב, ימים ולילות הקדיש להגשמת מטרותיו. פעמים רבות הניח בצד את הטפל ועסק בעיקר.
אני רואה שאתה עקשן ומסנגר עליו בהתלהבות יתירה, ענה החבר, אף אני ידידו, ואני מרשה לעצמי לשפוט אותו מתוך אהבה וחברות. אולי היה לו רצון טוב, אך לא, ממש לא ראיתי אותו מתאמץ, להיפך פעמים רבות בזבז את זמנו בדברים בטלים, אילו היה מוכן יותר להתאמץ היה מגיע הרבה מעבר למה שחלם להגיע.
הרי לך, עניתי, אדם מגיע לסוף ימיו, ואפילו שני חברים טובים שלו אינם מצליחים לתת לו הערכה אחידה, זה רואה אותו כמסכן שלא עלתה בידו ואילו זה נותן לו ציון "נכשל" בדרכו.
אני חושש שיש כאן משהו מעבר לכך, ענה לי החבר, וקדרו פניו. אני כבר משוחח איתך מספר דקות, אבל יש נקודה שמטרידה אותי בכל השיחה, היה נדמה לי שאני זוכר את שמך אבל כבר איני בטוח בכך, תוכל להזכיר לי אותו?
בוודאי, עניתי, שמי ד.
תגובהתגובות