בס"ד
מקום בלב
כתום.
הצבע הזה שב ועולה מול עיני בדממה
בכל פעם שמוזכרת אדמה.
הים הזה, עם החול הרוגע
שעשה גם נחת לנפשי שם פנימה.
והחול הנקי הזך
שאנשי אמת שמרו עליו כל כך.
אבל אני מאמינה שיבוא יום ונשוב,
שיבוא יום ואראה אותו שוב.
אולי יהיה זה עוד שנתיים אולי שנה,
אך אני באמת מאמינה באמונה שלימה
שעוד יקיצו שכני עפר
ותיהיה זוהי נחמה לליבי המר
אני יודעת שהיה זה מהלך אלוקי,
אך כיצד זה יתכן שבליבי עדיין בכי?
בכי כמים בנגב כאפיקים
שיוצפו יום אחד בנחלים איתנים,
וזכר לאכזב לא יוותר,
אלי, שיגיע היום כבר, מהר!
תגובהתגובות