היום אספר לכם על צ'וכנה החייט.
לפתע נזכרתי בו, צץ שמו לפני כזיכרון עמום מימי ילדותי. צ'וכנה (זהו שם משפחתו האמיתי! את שמו הפרטי איני יודע) היה איש קטן קומה, צנום וחייט אמיתי, כמו של פעם. פוגש הייתי אותו מדי יום בבית הכנסת, שחרית, מנחה וערבית, ממבט של ילד תמיד היה נראה לי כזקן, את בני משפחתו לא ראיתי, אולי כבר גדלו ועברו למקומות אחרים.
כשגדלתי מעט, שמתי לב למנהגיו.
כל הסידורים בבית הכנסת היו תמיד כרוכים ומסודרים. לא ידעתי כיצד הדבר קורה, לא פעם ראיתי סידור נקרע והנה זמן מה לאחר מכן שוב מונח במקומו הדור ושבע רצון.
יום אחד ראיתי את צ'וכנה יוצא מבית הכנסת ובידו ערימת סידורים, הבנתי, כבר הזכרתי קודם שהיה חייט...
פעם אחת, ואני כבר בר מצווה, עצר אותי צ'וכנה בכניסה לבית הכנסת, "בואו איתי", הוא אמר, וקרא לעוד אנשים, הלכנו ברחוב והגענו לבית שמתחתיו הייתה מודעת אבל. הכרתי את השם, היה זה איש מילואים שנהרג בעזה, כך שמעתי בחדשות, אך לא ידעתי שהוא גר בסמוך אלי. עלינו לבית להתפלל, היה זה אסון נורא, נותרו אישה וילדה קטנה, אב קטוע יד, למדנו משניות לעילוי נשמתו וניסינו מעט לנחם, המשכתי לבוא להתפלל במשך השבעה.
מאז שמתי לב שצ'וכנה מושך מדי פעם אנשים לבתיהם של אבלים ידועים ושאינם ידועים.
נכנסתי פעם לביתו של צ'וכנה, איני זוכר מדוע, הייתה זו דירה קטנה וצנועה, כבעליה, ועל הקיר התנוססה בגאון תעודה ענקית וממוסגרת של קק"ל המעידה על תרומה שנתרמה לכבודו של צ'וכנה.
בסוכות ישבתי בסוכה ולמדתי, מסביבי מאוורר ורדיו המשמיע מוסיקה. פתאום נכנס צ'וכנה. "אוכל לשבת כאן לאכול?" שאלני. "בשמחה" אמרתי לו. הוא הסתכל מסביב, ראה את כל ה"ציוד", והעיר בעדינות, "בזמני לא היו כל הדברים האלו, פשוט ישבו למדו". כך שמעתי מצ'וכנה, יהודי של פעם.
זיכרון אחרון מצ'וכנה. הרבי הגיע לשכונה, "לאחר הסעודה הוא יקבל בבית הרב את הזקוקים לברכה", הודיעו הגבאים. ישבנו שם בבית ולפתע נכנס צ'וכנה. לא זיהיתי אותו, הוא היה נראה חולה אנוש ומבטו נפול ומיואש, "רבי ברכני לבריאות" התחנן. וידענו. הרבי בירך.
לא עברו הימים והמודעות סיפרו על צ'וכנה החייט שהיה ואיננו.
אין איש זוכר היום את צ'וכנה, יהודי של פעם. ברדיו מתנגנת פרסומת של קק"ל המציעה לנטוע יער באתר האינטרנט. ואני נזכר בבית בו תלויה תעודה ענקית של קק"ל, פשוט כך.
תגובהתגובות