ייסורים של אהבה
הרופא המנתח נכנס לחדר הניתוחים עם חיוך על פניו, בידו אחז את תוצאות הניתוח האחרונות המבשרות שהטיפול עבר בהצלחה. הוא פנה לחולה ששכב על המיטה ואמר לו: "ישראל, יש לי בשורות טובות".
ישראל הפנה את גבו.
הרופא הופתע ושאל בקול מודאג: "ישראל? הכל בסדר?".
"אני לא מדבר איתך יותר" הפטיר ישראל.
הרופא כבר היה מבולבל לגמרי, "לא הבנתי" הוא שאל "למה לא?".
"יש ביננו משבר אמון" ענה ישראל בקול בוכים "אני לא מאמין לך יותר".
"אבל למה לא?".
"אתה הכאבת לי, אתה לקחת סכין וחתכת אותי" ענה ישראל והתפרץ בכעס "איך העזת? חשבתי שאנחנו חברים".
"אממ... אבל ישראל, זה מה שעושים בניתוח, חותכים וזה כואב, אתה יודע שזה לטובתך, נכון?".
"אם זה היה לטובתי לא היית מכאיב לי, מזה שהכאבת לי אני מסיק שאתה רע".
"אבל ישראל" מיהר הרופא להרגיע את הרוחות "אנחנו כבר מכירים הרבה מאוד זמן אתה יודע שאני לא אדם רע, נכון?".
"כל מה שאני יודע זה שאתה הכאבת לי כבר הרבה פעמים ושום דבר טוב לא יצא לי מזה".
"תראה ישראל אתה לא ממש מבין גדול ברפואה, אני יודע שהניתוחים עברו בהצלחה ויצאת מזה אדם בריא יותר".
"אבל תסלח לי מאוד כבוד 'הרופא' " אמר ישראל בזלזול "הניתוח האחרון היה ממש כואב לא יכול להיות שזה לטובתי, ככה עושים לאדם חולה?".
"קודם כל, זו אשמתך שאתה חולה! אני הרי נתתי לך הוראות מה לאכול ואיך לישון. אתה לא עקבת אחרי ההוראות שלי, זו באמת בעיה שלך".
"כן, שלא נדבר על ההוראות שלך, הן ממש מגבילות אותי, אז לא ממש עקבתי אחריהן".
"אתה רואה?" חייך הרופא "מעכשיו תקפיד לעשות את מה שכתוב לך במרשם והכל יהיה בסדר".
"אין מצב, אני לא צריך אותך יותר, אני יכול להסתדר בעצמי" אמר ישראל וקם מהמיטה, "אני הולך".
"אתה תחזור אלי מתישהו, אתה תתגעגע אלי".
"פחחח" גיחך ישראל ופתח את הדלת "למה נראה לך?".
הוא לבש את חליפתו ויצא מהחדר.
"בגלל ש.." לחש הרופא בעודו מביט על דמותו המתרחקת של ישראל "אתה הבן שלי".
תגובהתגובות