מחלת השיגרה

פורסם בתאריך כ"ו בשבט תשע"ב, 19/02/2012

בס"ד

 

כל יום לקום,

כל יום ללכת.

 

כל יום לרצות.

כל יום לא להפסיק לקוות.

 

שהמחר לא יוסיף להיות כאתמול.

שלא יכיל גם הוא כאב ושכול.

 

כל יום.

 

כל יום להתפלל שמחר זה ישתנה.

שיהיה בי הכח לעשות מעשה.

 

להרים את הכפפה ולהחיל לפעול.

לא לתת לעצמי גם ליפול.

 

כל יום.

 

נכון כל יום טומן בחובו רגעים קשים.

אך הוא טומן בתוכו גם ניצנים.

 

שעתידים לפרוח בצבע אחר.

לשנות ולגרש את החושך שמצל.

 

כל יום.

 

ועכשיו אני מבטיחה שמחר זה יקרה.

סוף סוף אעשה מעשה.

 

ואז...

 

לא יהיה זה כמו,

כל יום.

 

תגובהתגובות