כשאלוקים, בוחר בנו... / מיומנו של בעל תשובה 2

פורסם בתאריך כ"ד בניסן תשע"ב, 16/04/2012

                                                             "שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם"(ישעיה נ"ה, ב')

אתה קדוש יושב תהילות ישראל                                                                     

 

אתה בחרתנו מכל העמים,

אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות...

 

כשאלוקים, בוחר בנו...

לא חבר שלי. לא ה'מועצה הדתית'...

לא ההורים שלי... אף לא אני בעצמי. אלוקים!!!

 

כשאלוקים בוחר - הוא יודע לבחור. (אז בעצם למה הוא בחר? איזה כוחות קבלתי כתוצאה מעצם בחירתו בי?)

 

ורצית בנו. קרוב. קרוב.

לא שאני קרוב ללב שלי (נכון שזה טוב),

לא קרוב למשפחה שלי,

לא קרוב להורים שלי... קרוב אליך!!!

 

ורוממתנו. בחסדיך, בטובותיך, בעינוגיך... [שאין בעטי יכולת לבטא כאן קמצוץ מהן]

 

כמה שרק אתה, אלוקי, חסר לי. רק אתה ממלא את חלל ליבי בהמון אהבה שמתמשכת עד.. אין קץ.

 

וקדשתנו במצוותיך, וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת.

 

האם אני מבין את זה? האם אני יכול להבין את זה?

"שמך"- נורא תהילות! אדון הנפלאות! עלי? איפה אני בכלל? עלינו קראת.

 

רק דבר אחד חסר לי [לנו] מפני חטאינו... 

ה', שומעים אותך (מי שרוצה לשמוע), ומקבלים את החן, החסד והרחמים ושפע טובך הגדול כל רגע בעונג רוחני אמיתי ממלא (תורה, מצוות ומע"ט),

אבל לא רואים אותך כאן. רואים שאתה כאן, רואים - עם כל הלב. אבל רוצים לראות אותך כאן, שישמחו בך ישראל

מבקשי שמך, בהארת שלומך, שכינתך בבית מקדשך.

 

ה', רוצים לפתוח את הלב, יחד, בבית בחירתך, כל אחד בליבו שאתה נתת בו,

לפתוח את הלב בבית שבחרת, שנקרא שמך עליו, לפניך.

 

אנא, ה', בזכות אחדות הרבים,

בזכות אבותנו הקדושים,

ובגודל רחמיך וחסדיך,

השב ישראל לנויהם, לתורתך, 

טוב ומטיב, הדרש לנו.

 

וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות

 

 

 

 

תגובהתגובות