זיכרון שצץ מיום הזיכרון
מוקדש למי שראוי לכך.
היא עדיין שם
בלב התופת
קולה כבר נדם
בליבה זועקת:
"אני איתך
ברגע האחרון
רואה את גופך
מעל הרימון
שמע ישראל
קראת בגבורה
שמע ישראל
אני עונה בשירה.
שמע ישראל
צועקים ילדיך
שמע ישראל
קוראת אחריך."
היא עדיין שם
שמע ישראל
בציפיה לישועה
לביאת הגואל.
תגובהתגובות