ללא ספק הזוג בלעם והאתון זהו הזוג הכי ציורי בפרשת בלק -
מעניין לבחון פרשנויות אמנותיות שונות לפסוק על בלעם והאתון.
הפעם בחרתי להציג הנושא תחילה באמצעות
יצירות אמנות יהודית של יוצרים לא יהודים
ולהשוות בין דרך ההבנה שלהם לטקסט התנכ"י
לבין הגישה של חז"ל ושל יוצרים ופרשנים משלנו.
המלאך, בלעם ואתונו. צויר בידי גוסטב ז'אגר, 1836
לפי חז"ל, בלעם מנהל דו שיח עם מצפונו ולא עם בע"ח.
הדו שיח בין בלעם לאתונו משקף את הויכוח הפנימי שבתוך בלעם עצמו.
האתון מסמלת את מצפונו המיוסר של בלעם
שמרגיש כי נהג לא כשורה באתון
החיה הכה נאמנה והמסורה לו - על שהכה אותה שלוש פעמים
אולי עקב היותו עצבני מיוסר על שבחר שלא לשמוע לדבר ה' ?
קרב בין מלכות שמים, בלעם ואתונו. צויר בידי רמברנדט, 1626
בלעם והאתון על רקע נהר פרת - ברתולומיאו ברינברג', 1634, מוצג בטוקיו
היכן האתון של בלעם? אולי בסלע הענק עם הפה הפעור? מי במרכבה החוצה את הגשר?
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
לשם השואה בין הנופים האירופים השונים כל כך מנופי המדבר המוכרים לנו היטב
בו התרחש הרי הסיפור המקראי הזה נציג ציור א"י קדום של הצייר מבצלאל ליליין:
הנוף הצחיח, החום והאור השמש הקופחת יוצרת צל שחור צללית של החמור ורוכבו
כאן אין ממול אף דמות של מלאך שחרבו שלופה בידו כמו בכל היצירות הקודמות
היש מתאים מזה לתיאור של חז"ל על ויכוח פנימי
בין בלעם למצפון הנצמד ומשתרך אחריו כמו צל?
בלעם ואתונו של צייר ארץ ישראלי משה ליליין 1908
תחריט של הרמן שטרוק 1929 בלעם נלחם במלאך - מעין ענן אבק שהוא איננו יכול לראות
שוב תמונה לגמרי שונה בתוכן ובצבעוניות מאלו של הנופים האירופיים.
המלאך הוא מעין תעתועי דמיון אמורפים המתמזגים עם הרקע וגם החמור א"י ומוכר.
"הלוא אנכי אתנך"
רבי יצחק איצ'לה מפונוביז' היה אומר:
מה למדנו מאתונו של בלעם? למדנו מחיה זאת של גוי זה;
שלעולם יספר אדם ישר ולענין בקצרה על מה ולמה עשה מה שעשה,
ואל יפליג בתיאור ארוך ומיגע על מעלותיו ואל יתהדר בייחוסו הרם.
כשראה הקב"ה את בלעם מכה את אתונו פעם אחר פעם,
ריחם על הבהמה המסכנה נעשה נס: "ויפתח ה' את פי האתון".
אך מכיוון שאין לחיה זאת הרבה שכל מרגע שקיבלה את זכות הדיבור,
כדי להשמיע את טענותיה נגד בעליה - על שהוא מכה אותה על לא עוול,
התחילה מתפארת בייחוסה: "הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך"
והוסיפה להפליג באריכות במעלותיה: "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה".
עד שהגיעה לעיקר - למלאך שניצב מולה על אם הדרך וחרבו שלופה בידו,
כבר עבר זמנה וניטלה ממנה המתנה המוגבלת בזמן - זכות הדיבור.
עם זאת, על אף שחזרה והייתה לחמור ככל החמורים,
הפכה אתונו של בלעם להיות לדוגמא, אות ומופת לבני האדם,
וכל פעם שאדם לא יודע מתי לא מתאים לפתוח פיו באריכות,
מזהירים אותו מראש ואומרים: "ויפתח ה' את פי האתון ותאמר...."
מונופרינט צבעי הדפס על נייר כותנה דרורית San שטסל - בלעם והאתון 2012
לסיכום: מאתונו של בלעם נלמדת מסקנה אופרטיבית ולקח חשוב -
דבר וענה בע"פ ובכתב תמיד בקצרה ולעניין
אל תספר כמה אתה מעולה ואל תפליג בתשבוחות המקומות בהם למדת
כי 'זכות הדיבור' שנתנה לך היא פתח קצרצר של 'חלון הזדמנויות' שצריך
לנצלו בתבונה ובזריזות ולא להעמיס מידי על טווח הקשב והריכוז
של קהל השומעים המוגבל ולדעת שהפתח הזה במהירות רבה יסגר.
http://www.tapuz.co.il/blog/net/userblog.aspx?foldername=drorits
אמנות יהודית רב-תחומית
דרורית סן
תגובהתגובות