בין השמיים למים
בין החול לאדמה
בין אוויר לבין לנשימה.
בין ילד לקשיש
בין מתנה לבקשיש
בין צרה לבין למלחמה.
בין דימיון למציאות
בין גולה לגלות
בין שלום לאלוקות.
בין חופה לקידושין
בין מצוי לרצוי
בין מחשבה לבין מעשה
הפער גדול
החלל שחור
החושך מתערפל
ומהאור נוצר הצל.
מהשלהבת הקטנה
שוב עולה בי מנגינה
נשכחת כמרצע בשק
עולה ומפלחת, שקט דק.
הנבט שנזרע
נצבט בחמה
צומח ומיתמר מאליו
וכולי געגועים אליו.
"באנו חושך לגרש... וכולנו אור איתן"
תגובהתגובות