כנען

מאת
המרקד
פורסם בתאריך א' בניסן תשע"ג, 12/03/2013

כנען.
הארץ הטובה.
הרוח הקרירה
שמנשבת על המים,
על ההרים,
על השבילים.
כנען.
קדושה ורוממות.
פאר ותפארה,
מנסים לקום מבין ההריסות.
כנען.
ילדי חמד.
חיוכים ואושר.
ומכל עבר -
יהודים.
העם שלי.
העם שלנו.

אך כשהלב הולך שבי
אחרי מראות הנכר
וחושב ששם
כל ההדר והפאר.
אז אני נזכר,
אז אני מבין,
אז אני קולט.

כנען.
ארץ אהובה.
הן לא עזבתיך
מאז יצאתי לאויר העולם.
כנען.
הן כל רגעי שמחתי,
כל רגעי עצבי,
כל רגעי געגועי,
כל רגעי אושרי,
הן כולם
כולם
היו איתך,
היו בך,
היו אליך.
הכיצד יכול אני
לתור אחר ליבי,
אחר המחשבה
ששם,
שם טוב.

הן בחיי ודאי שמחתי,
אצלך.
בחיי ודאי צהלתי,
אצלך.
ודאי התרגשתי,
אצלך.
בכיתי,
אצלך.
כעסתי,
אצלך.
אהבתי,
אצלך.
כל ישותי,
אצלך.
אצלך ורק אצלך.

אנא סלחי לי.
איך יכולתי?
מלין על אמי בחיקה
והיא מחבקת.

 

********************************************************************

כל הזכויות שמורות

תגובהתגובות