השכל:
מדוע צריך פאנל, חבורה של שוטים?
זה מועיל כמעט כמו קרב מבטים.
להתווכח עם לב? בזבוז זמן מיותר,
הרי איננו מבחין בין אסור ומותר.
הלב:
דברי חברי ראויים לציון,
איננו בישיבה בשיעור של עיון.
לליבון הדברים המידע די נגיש,
ידוע שהעיקר הוא אשר אני מרגיש.
המנחה:
מה? התחלנו? לא שמתי לב... אהמ, אהמ, ראש הממשלה, כנסת נכבדה, רבנים ואנשי ציבור. תודה לכולכם על שהגעתם לפאנל של השכל מול הלב בו נברר מי מהשניים חשוב יותר. כולם לשבת בבקשה. משתתפי הפאנל, אנא מכם, שיטחו טענותיכם.
השכל:
מנחה מבולבל, משונה ומוזר,
מתמודד לבדך מול עולם כה אכזר.
איך תשרוד בלי לחשוב, לתכנן את הדרך?!
האם רצונך שחייך יהיו חסרי ערך?
מנחה:
אתה שואל אותי? הממ... נראה לי ש...
הלב:
מצטער להפריע, אך אם כבר מדברים,
יש נושאים שצריכים להיות מבוררים.
לפני שאת הדרך אתה בודק ובוחן,
תבדוק שאתה עובד בסטייל ובחן.
המנחה:
בסטייל ובחן? ובכן...
השכל:
שטויות במיץ, מיץ מר אני טועם,
על מה אתה מדבר? על מה אתה פועם?!
מה זה משנה, דרך קשה או מהנה?
העיקר שהדרך תהיה נכונה.
הלב:
חברי הותיק, טעות בידך,
דברי השפר אמורים להישמע מצדך.
"תחת אשר לא עבדת" נשמע מוכר?
"בשמחה ובטוב לבב" ולא קר ומנוכר.
המנחה:
יש פה טענות ממש חזקות ונראה שאנחנו...
השכל:
גם אני יכול לצטט מפסוקים,
"אמור לחכמה..."
המנחה:
אפשר לתת לי לסיים משפט?
השכל:
סליחה.
המנחה:
אהמ... איפה הייתי? אוי, לא משנה, המשיכו.
השכל:
הרגש חשוב, זה נכון, זה ידוע,
אך איננו יודע לשאול: למה, מדוע.
למה? הוא עונה: כי ככה הלב אמר,
גם אם זה מוביל למצב רע ומר.
הלב:
זה נכון שהרגש לא תמיד מושלם,
אך רבים הם סודותיו של הלב הנעלם.
מי ששולט על רגשותיו, שולט על עצמו,
אף אתה היית שמח להיות במקומו.
השכל:
התחלקת על השכל? הרגע קמת מהמיטה?
מי שחכם אינו צריך רגש כדי להיות בשליטה .
השכל הוא האחראי על כל האיברים,
ברצונו דוממים וברצונו מדברים.
הלב:
להתחלק עליך נשמע מהנה ביותר,
אך על התענוג המפוקפק, בכל זאת אוותר.
ללא הלב המחפש ריגושים תדיר,
לקום מהמיטה היה מחזה נדיר.
המנחה:
טוב, תודה לכם בינתיים. תתקיים כעת הפסקה עם כיבוד בלובי. חברי כנסת! אל תתנפלו, יש מספיק לכולם. אויש, נו באמת...
(ומה אתכם, אנשים יקרים?/לאילו מהטענות אתם יותר מתחברים?)
תגובהתגובות