חצות.
השמיים רוגעים. הירח מלא ברסיסי אמונה מאירים.
ולמעלה - עולם חדש, עולם ישן. עתיד ועבר, מציאות וחלום, מתמזגים למשב רוח של תקווה.
כוכבים מרצדים ומרקדים בשמיים הבהירים.
זה הזמן להמריא אל על ולעוף.
לעוף גבוה, מעל להרים הטורפים, מעל לעננים החונקים. לעוף לאט, לעוף בטוח.
לא להביט, רק להרגיש, לזרום, לחלום.
לתת לראש להתניע בשקט. להיות חזק, להיות עדין.
וכשמעיינות הרקיע הצלולים כבר נראים באופק, להתמלא באמונה ולשוט איתה. לנשום עמוק ולחוש אמיתי.
ולבסוף להגיע אל שער התקווה ולהפגיש חלום עם מציאות.
לתת לנשמה לסלול את דרכה אל בורא העולם, אל ההוויה.
חיים עמוק, חיים רחוק.
אך לעתים, בין ברק לרעם, נשמע קול שקורא לעוף.
לעוף כדי לחיות.
***********************************************************************************************************************
כל הזכויות שמורות
תגובהתגובות