בסד חנוכה תשס'ז
מבוא בקישור:
כפי שעולה מתוכחתו של נתן הנביא ,אכן היה חטאו של דוד חמור.
אולם ניתן להראות בכמה דרכים שלא היה כאן עוון של אשת איש.
1) משל "כבשת הרש" -
עצם הצורך בתוכחת דוד המלך באמצעות משל,מראה שלא היה זה חטא מובן מאליו של "אשת איש",אלא מעשה מורכב יותר. בנוסף לכך, משל "כבשת הרש" מדבר על עשיר שלוקח,שלא בצדק, משל שכנו העני.
אין בנמשל הקבלה למעשה החמור איסור "אשת איש".
2) גם לאחר שהכיר דוד בחטאו וחזר בתשובה עדיין נשארה בת שבע נשואה לו,וממנה נולד שלמה אשר "ה' אהבו".
מכאן מובן כי לא היתה אשת איש כאשר נלקחה ע"י דוד.
ניתן להסביר את הטענה כי בת שבע לא היתה אשת איש בשתי צורות:
אחת,היא הדעה בחז"ל [מסכת כתובות בתחילת פרק ראשון] האומרת שחיילי בית דוד היו נותנים גט לנשותיהם לפני היציאה למלחמה, כדי למנוע מהן מצב של עגינות במקרה שייעדרו וגופתם לא תימצא.
השניה,היא האפשרות העולה משמו של אוריה החיתי שלא היה יהודי,אלא "גר תושב" ,ונישואי יהודיה לנוכרי אינם תקפים.
ב .
הרב מציע ומביא הוכחות להבנה כי נישואי אוריה ובת שבע היו בעייתיים.
הנישואים היו קצרים מאד,וברובה המכריע של התקופה הוא לא היה כלל בביתו אלא עסוק במלחמות הארוכות בעמון,ארם,ואדום. גם כאשר דוד קרא לאוריה לירושלים והציע/ציווה לו ללכת לביתו הוא סירב.
ג.
הרב מדן מרחיב את חטא דוד מעבר לאיסור "אשת איש" שמוטל על כל אדם.
הוא מביא כאן את הנקודה הבעייתית של מלך,בעל שררה, ההורג את עבדו כדי לזכות באשת העבד.
זהו חטא עתיק עוד מימי "בני האלוהים" הלוקחים את "בנות האדם" בדור המבול,ולאחר מכן פרעה ואבימלך הלוקחים את שרה, ושכם בן חמור הלוקח את דינה. לאחר דורות חזרה התופעה בימי בית שני-"הנישאת תיבעל להגמון תחילה".
הרב מדן קושר את הענין לאגדה המופיעה במספר מקורות. (אחד מהם הוא סוכה,נג)
האגדה מתארת מה שקרה כאשר חפר דוד המלך יסודות למזבח,הוא מצא במעמקי האדמה חרס ששימש מעין "פקק" וכאשר עקר אותו דוד ממקומו עלה התהום ואיים להציף את העולם כולו,ולהחזירו לתוהו ובוהו.
היה שם אחיתופל ,סבה של בת שבע,והוא התיר לדוד לכתוב את שם ה' על חרס ולזורקו למים (כמו בפרשת סוטה)
וכך נבלמו המים.
הרב מדן קושר בין האגדה הזאת לבין מעשה בת שבע,יחד עם דור המבול ופרשת סוטה.
בנוסף הוא מביא סיפור (גיטין נח,עא) מהתקופה שלפני החורבן.
הסיפור מתאר שוליה שגזל מאדונו את אשתו בתרגיל מתוחכם והפך אותו למשרתו "והוא היה עומד ומשקה עליהן,
והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן.ועל אותה שעה נתחתם גזר הדין" של ירושלים לחורבן .
מכל הדיון הזה מגיע הרב מדן למסקנה שגזר דינו של דוד המלך (כמו זה של דור המבול וזה של ירושלים) נחתם בגלל העוול של החמס ולא בגלל איסור עריות.
מעשה לקיחת האשה היה "כשר" אבל לא מוסרי.
המשך בקישור
תגובהתגובות