זרעי אויר

קח אותי לשם,

אל הרוח הזורמת כמו גלים בחול,

אל הנהר שבו זורמים סלעים ובדיל

עד שנגלה שם אור שחור,

אל העולם המעוין, אל ארץ רוח של עפר,

שם אזרע זרעי אויר בשום מקום

ואהיה שם.

קח אותי לשם,

אך לא להר המחודד.

הן בו הייתי ונדרתי לא לשוב,

אך שבתי ונשביתי בחרבות הזיכרון,

במעיין המבעבע הכתום שלו היה, לו לא היה,

אך הוא קיים ונעלם.

לא, אל תקח אותי לשם.

קח אותי לקשת של זריחת השקיעה,

של אורות החשיכה,

של הערגה,

של ההוויה,

שלי, שלך.

******************************************************************************************************************

כל הזכויות שמורות