את היד מרימה
על הכתף מניחה
את הסנטר משעינה
הקשת למיתר נושקת
צליל בודד ממלטת
ועוד תו, ועוד אחד, ועוד
וכבר נשפכים הצלילים
עמוקים, רוטטים, מנחמים
כל אצבע כבר יודעת את תפקידה
הנפש להשתחרר מתחילה
התווים מטביעים אותי בתוך המנגינה
כל כולי מתנקזת אל תוך הגלים הרגועים והסוערים
רק מכוח הניגון
מתרוממת ומתעלה
לעולם אחר
עולם מופלא
שבו רק אני נמצאת -
אני והכינור שלי.
תגובהתגובות