על שפת האפיק
שלתוכו נולדתי,
הרוח מנגנת
את נשמתה שלה
על גבי אותו מיתר
שנשזר בנשמתי,
ונתתי לה שם,
ונחקק ונחתם בספר.
ומאז אני הולך
על שפת האפיק,
אל מקום השפך.
ובלילה הארוך -
אני מביט
אל נגינת עלה בודד,
פלג נשבר,
נגינת הכוכבים ממסילותם,
ומבקש מא-לוקי
שבוא תבוא הרוח.
תגובהתגובות