הכל מסביבה רחש וקצף, הכל היה כרוח סערה אחת גדולה, הכל היה כתהו ובהו, אנשים מסביבה כועסים, מתוחים. והיא עומדת שם, מבולבלת, הכל בתוכה התערבב זה בזה, הכל בתוכה בער. והיא אינה יודעת מה לעשות עם עצמה, היא מרגישה שעוד רגע והיא מתפוצצת, אך אין לה את האומץ לספר, אין לה את האומץ לשתף.
ואז היא קמה, מתאוששת וממשיכה הלאה אך עד מהרה היא מוצאת את עצמה באותה סיטואציה כמו בתחילה. וזה לא קורה פעם או פעמים, זה קורה שוב ושוב, והיא מרגישה שהיא אינה יכולה עוד אך עדין אין לה את האומץ לספר, אין לה את האומץ לשתף, אין לה את האומץ לגעת בכאב...
תגובהתגובות