יש ימים בגשם.
הטיפות יורדות זולגות.
דמעות של כאב מהול בשמחה.
טיפות של דם. אחרי המלחמה.
כשהלב בוכה הנשמה זועקת. וכשיש דינים הנשמה שותקת.
כוח לא נותר. וגם לא דמעות.
עשה שיהיה סוף לתלאות.
תאמר די לייסורים. קץ לצרות.
לא דם על מדים. ולא בכי אימהות.
לא תינוקות שבדמי ימיהם ירצחו. לא זכוכיות שבהנף אבן ינופצו.
וליבי מבקש שיגיעו ימים.
שלמסלולם יחזרו שוב החיים.
כשאבן תיהיה תחילתה של בניה. ושהדם יפעם ויסמן תחיה.
שתינוקות יבכו ויסמלו חיים.
שחיילים בגאווה ישמרו בדרכים.
שאמהות לשמיים ישאו עיניים. להודות על הטוב ולהיטיב שבעתיים.
אבל בינתיים חבר'ה צריך להתעורר. אינתיפאדה שלישית והמצב מתפורר.
כשאויבינו בתוכנו הם חיים.
מקבלים זכויות כאילו הם אזרחים.
תעודה כחולה או לוחית צהובה.
במדינה שמגן דוד בליבה.
אל תתבלבלו ואפילו לרגע.
האויב פה ובנו מנסה לפגע.
כשהקדושה מנצנצת ובוקעת.
הסיטרא אחרא נלחש אט אט.
אוחז הוא בשארית כוחות.
ברכים. בעוללים. בהורים שחזרו מתפילות.
ליד שריד מקדש מעט פיללו.
שימהר ויחיש לגואלנו.
בת ציון השכולה.
מהרה תיהיה גאולה.
הלב מזועזע. שותת.
מאמין. בועט. רוטט.
בתוך הגאולה נחבת הגלות.
האור שחושך בתהליך התגלות.
מבצבץ אורה בבקעת ארבל.
הלכו להם שניים והלילה אפל.
יודעים את הדרך. לא רואים את קיצה.
אמר ר' חייא זו שעה גדולה.
בקרוב...
נכתב בעקבות המצב, בציפיה לגאולה שלימה בקרוב
תגובהתגובות