איה הישרות, היכן הכנות. איה האחדות, היכן הנכונות.
בכוחה של אידיאולוגיה לאחד וזהו חלק מצורך קיומה,
בכוחה של אידיאולוגיה גם לפלג אך זה אינו אלא מזיק לה.
גם פילוג הכרחי ככל שיהיה, לא מוכרך להביא עימו שנאה,
גם הבדלנות והשמרנות יכולות להתקבל כצורך המשמר, אם רק יגיעו עם כבוד לאחר.
גם איש אשר את המסורת שמר, וגם איש אשר אותה הבאיש,
בהיסטוריה סבלנו יחד, המשחית לא הניח לאיש.
ליבינו כואב ודואב, אך על האחר עדיין רק רע חושב,
אומנם הדמעות ירדו פלגים, אך אנו נשארנו מפולגים.
רדפינו ומשמיצנו כוללים את כולנו בלשונם,
רוצחינו שוחטנו אינם מבחינים בין דם לדם.
אך למרות הכול אנו ללא לאות בכול הכוח דביקים בעיוות,
בטיפת כוחנו הנותר אנו עדיין שונאים את הזר.
מדוע לומר אינני מאלו הטועים, ולא לומר בוחר אני דרך ראשונים.
מדוע לומר אינני מאלו הקיצונים, ולא לומר בוחר אני דרך נאורים.
אשאל מדוע תמיד הכלל להדגיש את הערך הנשלל,
כולנו יהודים: חילונים, חרדים, דתיים, כן כולנו אנשים אחים.
מתי יתיישר העיוות, מתי תשתנה המציאות.
מתי תחזור האחווה, מתי תשוב האהדה.
מתי נשיל את השנאה ונחליף אותה באהבה.
מתי הכבוד ישוב אלינו העם האהוב.
תגובהתגובות