אתה שוכב
באחו מוריק,
מביט אל מעמקי השמיים.
העבר בדמך-
החלומות ממך והלאה.
בלבך
רק הפלג הקטן
שתחת רגליך
והספר הפתוח
שזרוק לצדך.
משב רוח קל
שט על פני העשב,
הוא קורא בשמך-
בשם נשמתך.
אתה נוטל את הספר-
מעשים גדולים רוחשים
תחת אותיות רדומות,
הניצוץ הכבוי
שוב מרים ראשו.
מביט בהרים הנישאים
מעל לקו האופק.
תגובהתגובות