שיבולת שועל
עיניים עולות מעלה,
חיוך שדוני.
חושפת שיניים [מחודדות].
כך אני זוכרת ימים
שהזנב הכתום עף
ברוח,
ועשתה בו הרוח
כפעמון, חרישית.
נדמה שאלוקים מלטף
את השידרה, מכופף
שאתבייש,
אך ידיי עוד פרושות מעלה...
באר מים
חיים הם, אבודים
במצולותיי.
מפעפעים את שמי-
מרים.
חומה בונים
סביבי, שאשמור
את קרירותי,
ותפילתם שאהיה
אני ושמי.
תגובהתגובות