אני יושבת לי מול החלון,
ומביטה שם אל המרום,
מדמיינת לי איזה חלום,
ומקווה שרק יבוא שלום.
את הבדידות אני מכירה
יותר מכל, את ספר הקריאה
וגם מכחול, לצייר ולקשקש בלי להתעייף.
מגלה את עתידי, ולא חושבת על עצמי,
נחושה בדעתי, לא להניח לי,
לא שמה לב מה קורה סביבי,
ומתכנסת רק בתוך עצמי.
תגובהתגובות