פסיפס אתר יצירה

לנצח.

פורסם בתאריך כ"ד באייר תשע"ה, 13/05/2015

ערימת חיטים

סוגה בשושני דם

ספוגה ברסיסים של לילה שבור

זוהרת- טובלת

באור ובתכלת 

של שחר

גילתה לי שעברת פה הלילה

ופצעיך שבו לדמם.

 

בוץ

שעוד זוכר מגע רגליך היחפות

המטביעות מחדש את צורתו,

כחותם-

גילה לי שרצת פה הלילה,

בבריחה.

 

שביל

לא כבוש-

עשוי מטיפות של דם ודמעות-

רסיסים, חלקים מנשמתך,

הוביל אל קצה התהום הפעורה,

מגלה לי-

שאבדת

לנצח.

תגובהתגובות