פסיפס אתר יצירה

כלוא

פורסם בתאריך כ"א בסיון תשע"ה, 08/06/2015

זה לא שאני מאוד אוהב את הפרסומות או קורא את כולן. פשוט יש כבר עלונים והכתבות הן שוב על קבוצת ווצאפ של זוגות מעורבים ומטפלים של שדכניות או ההפך אז מה נקרא, פרסומות, שיהיה. והעיצוב הוא ידוע ומוכר, אולי תראו מעגל של רוקדים מזיעים וברקע סטנדר עם גמרא ואז זו פרסומת לישיבה חברתית-צעירה-בדרכו של הרב קוק זצ"ל או שתראו סטנדר עם גמרא וברקע מעגל של רוקדים מזיעים, ואז זו ישיבה בדרכו של הרב קוק זצ"ל – צעירה-חברתית. או שתראו תמונה של מירב מחייכת ולידה שתי חברות יושבות על הדשא עם גיטרה ואז מפרסמים אולפנא בצפון. כלומר זו לא חייבת להיות מירב אבל זו היא בדרך כלל כי כבר בריאיון קבלה בטח שאלו אותה אם היא תסכים להצטלם בשבילם לפרסומת ובתמורה נוותר לך על הדמי הרשמה או על השכר לימוד או שנביא לך קצת כסף או את הירח. לא שהיא מלכת היופי או משהו וגם לא כאילו אני מסתכל עליה עדיין, פשוט יש לה שיער ארוך ושטני (שזה בלונד של דתיות) והיא גם רזה אבל לא מדי ועם חיוך כזה קטן וחצי גומה ועיניים ירוקות שרועי אמר לי באיזו חברותא שהן בכלל די כחולות מקרוב.


אני חושב שלפי הפרסומות ידעתי תמיד מה היא עושה כי אף פעם לא ממש דיברנו, בערך שלוש פעמים אבל מי סופר. אז אחרי הפרסומת לאולפנא הייתה הפרסומת למדרשה (מירב עם חברה מול ספר פתוח אולי מסילת ישרים לא שמתי לב), ואז הפרסומת לאגודה להתנדבות או עמינדב (מירב עם תיק גדול ששעליו כתוב האגודה להתנדבות או עמינדב) ובסוף פרסומת למכללה שבדיוק הפכה לאוניברסיטה עם מלגות משתלמות, מירב מצביעה על מעגל חשמלי. וקצת הצטערתי שהיא הצביעה על מעגל חשמלי כי באמת זה מה שהיא למדה בכל זאת בחורה איכותית כלומר לא שאני מחלק ציונים, פשוט היא חכמה ומוכשרת ודוסית אבל לא בהגזמה ובטח מכירה את כל המילים של מקסיקו וגם רוצה לעוף.


אבל אני בכלל למדתי בקמפוס של הבנות לא שיש במכללה הזו שהפכה לאוניברסיטה קמפוס של בנים וקמפוס של בנות אבל בעצם יש בערך ואני לומד עבודה סוציאלית אז נו, הבנתם. ולא ממש לא הלכתי ללמוד את זה בגלל הבנות איזה שטויות פשוט אני די רגיש ואוהב לעזור לאנשים ואולי אפילו לחלץ אותם מחיים ללא מוצא וגם הפסיכומטרי לא משהו. ובאמת אני מתרכז בלימודים ולא חושב כמעט על דייטים אולי רק בהפסקות ובמוצ"שים או בטרמפים בדרך לחברותא או כשאני נוסע עם האוטו ליישוב ומעלה טרמפיסטים ואולי גם מירב מחכה לטרמפ ותגידי מה את עושה היום וואלה לא ידעתי איזה קטעים גם אני אולי נתאם נסיעות, ומשם נראה.


אם לא הזכרתי, אז יש לי חברותא עם רועי שדרך אגב קטן ממני בחמישה ימים בדיוק ואכלו שאריות מהארבעס שלי בשולם זוכר שלו. בחברותא אנחנו בעיקר לומדים גמרא כלומר עם שוטנשטיין אבל גם מדברים קצת על הענייונים (ככה הם קוראים לזה בישיבה שלו) האמת שאני מדבר והוא אוהב לשמוע סיפורים כי הוא בכלל לא יוצא בעצם הוא יוצא עם אחת מהיישוב אבל הוא עוד לא גילה לי. אז אני מספר וזה מעניין כי כל שבועיים כשאני מגיע אליו יש לי סיפור חדש והוא צוחק כי אני מחליף אותן כמו גרביים ואני בוכה. אני לא יודע מתי הוא היה מגלה לי על ההיא מהיישוב פשוט ראיתי אותם פעם באחד מהגנים והיא התפדחה וצחקה וגם הוא ואני לא כל כך, והיה ממש נחמד בחתונה חבל שהייתי חייב ללכת מוקדם בגלל המיגרנות.
והיה לי יותר קל עם החברותא כי הם עברו ליד האוניברסיטה אבל האמת שכבר פחות נהניתי כי לרועי יש קצת את הקטע של השחצנות ואף פעם לא אהבתי את הריח שלו, למרות שלפעמים היא באה איתי מהאוניברסיטה ואז זה נחמד. אבל כשזה קורה בערך פעם בחודש ושבוע אז אני תמיד מתארגן קצת באוטו כשאנחנו מגיעים כדי שלא ניכנס לדירה ביחד, כי כשהיא מגיעה הוא נותן לה חיבוק וקצת נושם את השיער שלה והיא נוגעת בו בצד של הבטן אבל אני לא רואה את זה כי אני נכנס מאוחר ומיד מתחילים ללמוד או קודם קצת לאכול כי לאחרונה האוכל של החברותא ממש השתפר. ואנחנו דווקא לומדים יותר טוב כי הסיפורים קצת פחות מעניינים אותו וגם זה לא כל כך נעים כי בכל זאת חברות של מירב בטח כבר יצאתי עם כולן אני אומר אבל הוא צוחק מהודעה של אשתו שהיא בחדר ליד ושואל מה אמרתי עזוב לא משנה ואני קצת בוכה, סתם תקוע קצת בפגישות לא יודע למה, יאללה נמשיך בגמרא.

 

ובלילה אני חוזר הביתה וכותב סיפורים לאנשים שאני לא מכיר ומנסה להירדם ולא מצליח.

 

תגובהתגובות