רץ, לא עוצר. אף פעם.
מתנשף, ממשיך למהר. הכול עובר בתנופה.
מזגזג בין הרים וגבעות, לא נותן ליבו ליופיים. אין זמן, אין פנאי. חייב להספיק, לעבור את העולם.
הכוח לא נגמר, כך חושב, ולעולם לא יגמר. אני צעיר, כוחי במותניי, אני אמשיך, לא אשבר.
הוא צועק בחדוות ניצחון כשרואה באופק את סוף הדרך, מחייך בסיפוק, מאיץ את הקצב.
הסוף מתקרב אליו בזרועות פשוטות, והוא קופץ אל חיכו, אל חומו המתוק.
ואז נעצר.
תדהמה, בכי וסלידה מתגלגלים בו בערבובייה, כשהוא מבין. אוה, הוא מבין.
עכשיו, כשהגיע אל הקץ, הוא מבין שהוא פשוט פספס.
את ההנאות הקטנות, התפעלות מהנוף, את הצחוק העליז של ילדו המתוק.
בדרך הארוכה, ב"מירוץ החיים", הוא החמיץ את הדברים שהחשיב כמכשולים.
הוא פנה לחזור בייאוש אל הדרך, אבל הסוף החזיקו בפסקנות ובחוזק.
הוא התקפל ובכה , התחנן וצעק. אבל שום דבר לא עזר.
החיים חמקו לו מבין הידיים.
ואתה, פסע לאט. אל תתן לדרך לסחוף אותך אליה. הייה שקט, הייה מתון.
תנשום.
תהנה.
תגובהתגובות